05/19/2026
This week, I made rose petal jam… but honestly, it’s more than just jam. It’s a piece of childhood inside a jar.
This post is dedicated to my dear friend, Pnina ❤️
We’ve known each other since kindergarten. By first grade, we were already trading sandwiches at lunch — I always brought matbucha and eggplant salad, and she always had bread with Bulgarian cheese and homemade rose petal jam made by her mother.
That flavor stayed with me my whole life.
As the years passed, we practically grew up in each other’s homes, and we’re still close friends to this day.
But her mother’s jam… I never forgot it.
Leah, may she rest in peace, used to make it from fresh roses, separating each petal by hand with endless love and patience.
A little over a month ago, Leah passed away. And suddenly, my heart missed that flavor again. The memory. Home. Childhood.
So I tried making it myself.
And the taste… instantly took me back to being that little girl again, trading sandwiches at school. 🌹
Thank you, Leah, for the love you left behind in a flavor I will never forget.
And thank you, my Pnina, for a lifetime of friendship.
I love you forever ❤️
השבוע הכנתי ריבת שושנים… אבל האמת היא שזו לא רק ריבה. זו חתיכת ילדות בתוך צנצנת.
הפוסט הזה מוקדש לחברה שלי, פנינה ❤️
אנחנו מכירות עוד מהגן. כבר בכיתה א׳ היינו מחליפות סנדוויצ’ים — לי תמיד היה מטבוחה וסלט חצילים, ולה תמיד היה לחם עם גבינה בולגרית וריבת שושנים שאמא שלה הייתה מכינה.
הטעם הזה נשאר איתי כל החיים.
מפה לשם גדלנו כמעט בבית אחת של השנייה, ועד היום אנחנו חברות קרובות.
אבל את הריבה של אמא שלה — לא שכחתי מעולם.
לאה ז״ל הייתה מכינה אותה משושנים טריות, מפרידה עלה עלה באהבה ובסבלנות אינסופית.
לפני קצת יותר מחודש לאה נפטרה, ופתאום הלב התגעגע שוב לטעם הזה.
