הכל התחיל בשנת 1922, כאשר אברהם פוני, בן למשפחת אופים פולנית, עלה ארצה יחד עם אשתו פרומה. השניים התיישבו ביפו, ולא חשבו פעמיים לפני הגשמת החזון הציוני האישי שלהם – מאפייה בארץ ישראל!. בשנים האלו אפה הזוג לחמים פשוטים וטובים לכל תושבי האזור, אך בשנת 1929, עם בוא מאורעות תרפ"ט, החליט הזוג לברוח מעט צפונה לתחומי העיר תל אביב, והתיישבו בבניין קטן על פינת הרחובות מטלון והעלייה. בקומה הראשונה גידל הזוג 7 ילדים לתפארת – אסתר,מאיר,פסח,צביקה,שולה,משה ויפה הקטנה, ובקומת הרחוב עסקה משפחת פוני בדבר שהיא מצטיינת בו – אפייה
משפחת פוני עבדה יומם וליל על מנת להשביע את בטנם של תושבי העיר העברית, והשמועה על התנורים הגדולים שלה התפשטה מהר. מידי יום שישי, אחרי שכל המאפים לשבת נמכרו, ואחרי שהמשפחה סיימה את עבודתה, התחילו לזרום סירים גדולים אל המאפייה הקטנה. היו אלה סירים של חמין יהודי שעשו קיבוץ גלויות בפינת הרחובות הזו, סיר של טשולנט פולני, סיר של סכינה מרוקאי וסיר של טבית עיראקי, תושבי האזור היו מביאים איש איש את הסיר שלו המעוטר בחתיכת בצק עליו מוטבע שם בעליו של הסיר
היו אלה ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, זה הקציב כמויות קטנות וממוספרות של ביצים, קמח ושמן, ועל משפחת פוני היה לחשוב ביצירתיות, ולמרות ההקצבה המועטה הצליחו לצאת מבין ידיהם של משפחת האופים מיני מאפים, עוגות ואף עוגות חתונה רבי-קומות
משפחת פוני הבחינה כי התיישבה בשכונת מגורים שכללה יוונים,בולגרים וטורקים, והחליטה לעשות מעשה – לאפות בורקס לטובת החך הבלקני, אך בבית משפחת פוני הפולנית לא אהבו את הבורקס הבלקני נוטף השמן, ושידרגו קלות את המנה המוכרת. אחרי ניסויים רבים במטבח הביתי, יצא מבין ידי בני המשפחה בורקס קטן, ללא שמן, הרבה מילוי והמון אהבה. הבולגרי הראשון שטעם את המנה המשודרגת, עשה כמנהג הקלישאה ורץ לספר לחבר'ה. כרגיל לשכונה – השמועה התפשטה מהר מאוד ויום יום צבאו את דלת המאפייה פיות רעבים לבורקס הפולני הקטן
עבר יום, עברו יומיים, והילדים לבית משפחת פוני גדלו. משה עבד על אניית פאר כשף-קונדיטור והדהים את הנוסעים מדי יום עם מנות אחרונות מדהימות ביופיין ובטעמן, וליקט מכל מדינה בה עגנו רעיונות חדשים לקינוחים מתוקים. עברו שנתיים ומשה חזר אל הקונדיטוריה המשפחתית ובמוחו מיני מתכונים חדשים לתנורי הקונדיטוריה, היו אלה מתכונים לעוגות המיתולוגיות שלנו – טורטינה, דובוש, ג'ילֶה ועוד
עברו שנים מספר, אברהם ופרומה הלכו לעולמם, ומשה לקח על עצמו את העסק המשפחתי. משה הכיר בעלמה יפיפייה בשם אסתר זילברנגל, בת למשפחת שוקולטיירים, והשניים הביאו לעולם המתוקים את חמשת ילדיהם – אייל, ראומה, אמיר, אבי וגל. החיידק המשפחתי לא פסח על אף אחד מהילדים ועד היום הזה עוסק כל אחד מהם בתחום
המתכונים המקוריים בכתב ידם של אברהם ומשה פוני שמורים בחיק המשפחה עד עצם היום הזה, והם מתורגמים לידי עוגות ובורקסים גם היום. אז אם אתם במקרה בסביבה – וגם אם לא, ואתם רוצים לטעום קצת נוסטלגיה אמיתית מהי, תעשו לעצמכם טובה ותיכנסו לקונדיטוריה הפינתית בפינת הרחובות העלייה ומטלון, ותתענגו על חתיכת עוגה או על איזה ביס בורקס.
