05/02/2023
המציא מחאה נכונה
שלומי שבן הגאון
אסף אגמון כתב:
כשקראתי את מה שכתב עמית סלונים מיד הבנתי.
לא צריך להיות אלוף או רב אלוף במיל'
לא צריך להיות שופט עליון בדימוס,
לא צריך להיות הייטקיסט מצליח,
אפילו לא צריך להיות איש אקדמיה בכיר.
צריך רק פשוט להיות איש, אדם,
עם עמוד שידרה ואומץ בלב.
שלומי שבן אני מצדיע לך.
בעיניי אתה יותר מכל התארים האלו ביחד.
ויחשוב כל אחד איך הוא יכול להיות "שלומי שבן " קטן
אפילו כשהבמה היא לא בית האופרה.
"מה ששלומי שבן עשה אתמול בהופעה שלו.
האולם נמצא בעלטה כשברקע הרמקולים פתאום משמיעים את איתן הבר זועק על ממשלת ישראל שמודיעה בתדהמה.
אני כותב את זה והצמרמורת שוב עוברת לי בגוף.
כל ישראלי מגיל מסוים לא יכול להתעלם מהמילים האלה.
לפתע, פרצופו של השר איתמר בן גביר, בגודל ענק, מוקרן על הבמה באיכות 4K, ואלפי אנשים מביטים בו באימה כמו דורותי וחבריה, כשהם פוגשים לראשונה את הקוסם מארץ עוץ.
פרצופו של בן גביר מתחלף בזה של סמוטריץ'.
אחר כך מגיע פרצופו של שלמה קרעי. של מירי רגב. של יריב לוין.
בסוף זה פרצופו הענקי של בנימין נתניהו, שמוקרן בענק, בצבע כחול, על הבמה.
מתחתיו אנחנו מגלים פסנתר כנף מתוצרת סטיינוויי אנד סאנס, אולי תו התקן הכי מוכר למוזיקה איכותית.
הפסנתר השחור מכוסה בדגל ישראל, ומעליו מונח גלגל פרחים מוכה יגון, שמסמל דבר אחד לכל יהודי: אבל.
קשה היה לברוח מהדימוי הזה, הפסנתר השחור פשוט נראה כמו ארון קבורה.
זה הרגיש כמו טקס אשכבה, וההלם של הקהל התבטא בדממת מוות.
בית האופרה הפך לבית קברות. זו לא הייתה הופעת מוזיקה פתאום, אלא הפגנת מחאה בצורה של יצירת אמנות חזותית.
שבן עצמו הפר את השקט, ובהומור שאל: "מה, דרמטי מדי?", הקהל הגיב בצחקוק מנומס, רק כדי להבין שהדרמה טרם הגיעה לשיאה.
שבן ביצע את "דיוטי פרי" - כשהפעם המחאה בו הרגישה הרבה יותר נחושה - והמשיך אל "אנא, אנא, אנא" של לאונרד כהן.
בגרסה המתורגמת של שבן, כפי שבוצעה במקור על ידי שי צברי, הפך הפזמון מדיאלוג של חייל עם אלוהיו, לקינת געגועים אל אהובה.
הפעם, שבן הצהיר כי המילים "אנא אהובה, נא חזרי אליי" מוקדשות למדינת ישראל.
ברגע זה קמו שני אנשים בקהל, סימנו מורת רוח לבמה, ויצאו במחאה מהאולם.
ספק אם שבן בכלל שם לב. ספק אם זה בכלל משנה, בעיקר כי כל השאר נשארו.
בסוף השיר רבים נעמדו ומחאו כפיים. לא מעט מחו דמעה. כל אחד מסיבותיו."
